מות החייט

הפעם אני רוצה להמליץ על סדרה דוקומנטרית בת שלושה פרקים ששודרה לאחרונה בבי.בי.סי 4, ושמה כשם רחוב החייטים הנודע בלונדון, savile row.

מדובר ברחוב בו שוכנים זה לצד זה חייטי העילית הבריטיים הוותיקים בעולם, רובם פועלים מתחילת המאה ה-19 תחת אותו השם, כשכל החליפות והאקססוריז נמדדים ומיוצרים במלואם בקומות העליונות של הרחוב. מדובר בפירמות שהלבישו אנשים כמו ביו ברומל, נפוליאון השלישי, הלורד ביירון, קארי גרנט, פרד אסטר, מייקל ג’קסון ולמעשה כל אדם נערץ בהיסטוריה של המאה התשע עשרה והעשרים (מעריצי ג’ימס בונד מבין הקוראים ודאי יזכרו שבונד מתהדר בכך שהחליפות שלו נתפרו ב”סוויל רו”, אלא שלמעשה, ברוב הסרטים האחרונים בסדרה, נתפרו החליפות בבית האופנה האיטלקי מכוון-האוליגרכים “בריוני”).

לצערי את הפרק השלישי עדיין לא סיימתי להוריד, אבל מצפייה בשני הפרקים הראשונים מדובר בסדרה חשובה ומרגשת, שמתעדת מאבק איתנים של שומרי הטעם הטוב והעדין מול נצחונה הבלתי נמנע של תקופה בהמית ודורסנית. תקופתנו. הפרק הראשון מתעד את החששות והסכנות בפניהם עומדים חייטי העל מפני בהמות נדל”ן חסרות נימוסין בג’ינס וכפכפים. אל הרחוב הקהילתי חדרה חנות דגל של מותג ג’ינס לצעירים, והחייטים מפחדים לשמו הטוב של הרחוב, ובעיקר למחירי שכר הדירה שעשויים להאמיר ולאלץ אותם לעזוב את הרחוב. סצינה בה גנדרני האופנה העילית עומדים מחוץ לדלתות החנויות שלהם ומביטים בזלזול עצבצב אל עדר הקונים בהוזלות הפתיחה של חנות הג’ינסים מרגשת ומכמירה.

בפרק השני, מתמודדים אנשי הרחוב עם הצורך במיתוג, פרסום והתרחבות. כלל ידוע הוא שחייטי סוויל רו לא מפרסמים את עצמם בשום מדיום, בכדי לשמר את האווירה הסודית ויודעת הח”ן שהקנתה לרחוב את תהילתו. לקוחות חדשים מגיעים רק מפה לאוזן. המפגש של נציג בית החייטות הוותיק ביותר בעולם, הנרי פול, עם עסקני קניונים סיניים מצחיקה ומוזרה. כמו גם התחרות בין חייטי איטליה לחייטי אנגליה במהלך כנס חייטים בפירנצה.

סך הכל, מסבירים החייטים, 12 אלף שקל אולי נשמע סכום מוגזם לחליפה. אבל כשמבינים שמדובר בחליפת-על, שלא נהרסת לעולם (באחת הסצינות היפות בפרק הראשון לקוח נאמן עובר על הארון שלו, ובו חליפות של סב-אביו, שיוצרו בידי אותו בית חייטות ונשמרו במצב נהדר ולביש) אפילו הקמצנים הגדולים יכולים לעשות חישובי כדאות.

בסצינה הבאה מתוך הסדרה, הרפתקן בריטי בן ימינו מציג את חליפת המסעות שעיצב ותפר בשיתוף החייט שלו, חליפה שליוותה אותו בעשרות שנים של מסעות והרפתקנות ברחבי העולם.

בעזרת הסדרה הבנתי שהחייטים הוותיקים שפועלים עדיין בתל אביב במלוא כוחם, כלומר, שלא התמסרו אך ורק לתיקונים, ועדיין תופרים חליפות (יש שניים או שלושה כאלה) הם נכס של ממש. החייטים של דורנו כבר אינם בעלי מלאכה - הם “גוזרים”, ומעבירים את מלאכת התפירה לבעל מקצוע נפרד. סמי, ידידי הטוב מרחוב טשרניחובסקי, יודע לבצע את שתי המלאכות כאחת. האם הוא ברמה עולמית? אני מניח שלא. אבל זה מה שיש. ועם זה נצא למלחמה. מלחמה בלובשי הכפכפים.

למעוניינים להרחיב את ידיעותיהם: בלוג נהדר של חייט צעיר בסוויל רו.

והנה אתר הבית של הפירמה הוותיקה מכולן, הנרי פול.

yrp2000 | 22 בפברואר 2009 | כללי | תגובות